fbpx

אברהם ליפשיץ

מאמר השבוע

התפילה- המשמעות שמעבר למציאות

שתפו את הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

להתפלל – זה לראות בתוך המציאות היומיומית את החלום, את מה שמעבר למה שאני רואה. כך בשיר של זלדה: "השמש האירה ענף לח, ועלים של זהב צדו האישונים. עלי זהב שנסעו לילה ויום בתוך דם ליבי, שינו תבניתם. וכאשר הגיעו עד הנשמה, עד ידידותה, הפכו לאותות רחוקים של אור, ורמזים משמיים מופתים עתיקים".

"ענף לח" – מראה שגרתי מאוד, סתמי מאוד, שכולנו נפגשים בו בכל יום, הופך בידי זלדה ל"אותות רחוקים של אור" ול"רמזים משמיים". אפשר לחיות את ה"כאן ועכשיו" ולהישאר בו. אולם האדם יכול, אם רצונו בכך, לראות את החלום שמעבר למציאות הנראית, את הסוד שמעבר לנגלה, את האור שמבעד לדומם הסתמי.

ואולי זאת כוונת דברי הרב קוק: "לפי אותו הערך שאור עולם הבא זורח בעולם הזה, באיש היחידי, בכללות העולם ובמציאות בכללותה, הכל מתעלה… כשאור עולם הבא זורח בפילוש גדול, מרומם הוא את כל ערכי החיים כולם. מאיר הוא בספרות ובשירה, בחיי החברה והמדינה, באישיות היחידה ובמשפחה" (מוסר הקודש)".

עולם הבא הוא העולם שבא, זו נתינת המשמעות מעבר למציאות הקיימת. עולם הבא – החלום, הטוב, הכוונה – כל אלה מתלווים לעולם הזה, לעולם המעשה, למציאות הקונקרטית, אז "זיו השכינה פורח בכל… ומרוממים כל נשמה".

התפילה שאנו אומרים שלוש פעמים ביום, "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", יכולה להתפרש בשני אופנים – אפשרות אחת היא לראות בה תפילה ובקשה למשהו רחוק, חלום וציפייה לראות "בשובך לציון ברחמים", בבניין בית המקדש וכד'. אפשרות שנייה – תפילה לקב"ה לראות עכשיו "בשובך לציון ברחמים". להיות מסוגל לראות בתוך המציאות העכשווית את אתחלתא דגאולה ואת האור הגדול בשיבת ציון השלישית.

"אני ואתה נשנה את העולם", אמר המשורר, והרמב"ם כתב: "לפיכך צריך כל אדם שיראה את עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב. עשה מצווה אחת – הרי הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשובה גדולה". אנחנו רגילים לצטט את דברי הרמב"ם האלה בתקופת הימים הנוראים, וייתכן שאז אנחנו באמת במצב הזה; אך האתגר צריך להיות כיצד "מתאספים בני מצווה ומחליטים לתקן את העולם" בסתם יום של חול. כיצד אנחנו מאמינים, מסוגלים לעצור את שגרת החיים היומיומית, להתפלל, לחלום, ולבקש – להטות את העולם לכף זכות.

צריך לחיות את האפשרות שכל הזמן, בכל שלב ובכל מעשה, יש להתנהגות שלנו השפעה על העולם כולו. תובנה זו קיימת כאשר אדם מחונך לחיי שליחות. כשתפיסתו היא שהוא נולד דווקא בדור הזה, בתקופה הזו, במקום הזה – וכנראה יש לו ייעוד ותפקיד למלא בחייו. בבסיס המוכנות לחיות חיים אידיאליסטיים נמצאת ההנחה שאפשר וצריך "לתקן עולם במלכות ש-די".

 

**

אברהם ליפשיץ, ראש מינהל החמ"ד

שיתוף ב facebook

שתפו את הכתבה

למאמרים נוספים

מאמרים נוספים:

על יצירת סמכות והצבת גבולות

במאמרו בעלון שבת בשבתו, מביא הרב גורדין דוגמה, הלקוחה מעולם הכדורסל: "מי תלה את הכתבה?' תמהו בצדק מספר תלמידים. כתבה על שחקן כדורסל מארצות הברית

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן