על כבוד וסמכות

שתפו את הכתבה

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

לא בכוח הזרוע, לא בזכות ההולדה וגם לא רק מתוך חום ואהבה.

בבואי לעסוק בסוגיה של סמכות וכבוד כלפי הורים ומורים אני בוחרת להציב מול פניי חזון שלמדתי מיצחק אבינו: "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים… וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו" (בראשית כו, יח).

מערכת יחסים מורכבת הייתה בין יצחק ואביו, וכללה קרבה ומרחק. חיים לצד אח מאם אחרת, היותו מושא לציפיות גבוהות מהוריו ומא-לוהיו וחוויה טראומטית של עלייה לקרבן. אך למרות המטען הזה, סופה של מערכת היחסים, גם אם אחרי מות האב, בפיוס ואף באימוץ דרכו והטמעתה: חפירה מחודשת של הבארות שחפר, שחזור שמותיהן ושתיית המים החיים שנאגרו בהן.

בדומה, ולהבדיל, גם אנו מצויים במערכת יחסים צמודה ומאתגרת עם ילדינו ותלמידינו, ושאיפתנו לחשוף לפניהם מים חיים ולהשקותם בהם. רוצים אנו גם שהם יזהו בנו סמכות אינטלקטואלית ומוסרית ויכבדו אותנו ואת השקפתנו. אנו מייחלים שיקשיבו לנו וילמדו מאיתנו, שיאחזו במפת הדרכים שנמסרה לנו מאבותינו, וכשיפלסו את דרכם העצמאית בעולם ישכילו להיעזר בתובנות שרכשנו ביגיעה.

כיצד עושים זאת?

באמצעות בנייה עצמית בלתי פוסקת (שלנו) מחד גיסא, ויצירת קשר ויחסי אמון מאידך גיסא.

לדעתי, כבוד וסמכות מתפתחים כלפי זולת נוכֵחַ ועצמאי, החי חיים אותנטיים ונפגש עם אחרים מתוך עמדה מכבדת וקשובה. לפיכך שומה עלינו להתייצב מול ילדינו ותלמידינו כדמויות עשירות, בעלות חשיבה עצמאית ותפיסות עולם וערכים שגיבשנו במהלך החיים. עלינו להיות מסוגלים להתמודד ולהביע עמדות בנושאים קיומיים (כמו – בשביל מה לקום בבוקר, מהי זוגיות וקנאה וכיצד מתמודדים עם כאב) וסביב סוגיות אקטואליות. עלינו להביא לשיעור לא רק את גופנו ואת גוף הידע שעליו אנו אמונים, כי אם את אישיותנו, את תובנותינו, את כישלונותינו ואת להט לבבנו.

בנוסף, על אורח החיים שלנו לשקף את תפיסת עולמנו ולהדגים את הטמעתם של הערכים המנחים אותנו. חיוני גם שנישאר פתוחים ובעלי ספק ויכולת השתנות וענווה, שלא נפסיק לשאול וללמוד ולהתפתח, שנתעניין באמת ובתמים בצעירים שלפנינו, בהנחותיהם לגבי עצמם ולגבי העולם וטיבו ובהתנהלותם בתוכו, ושנבוא סקרנים לשיח עימם, כאשר אנו מתווים מסגרת דיון ראויה. הלוואי שנצליח בזה.

נעמי (יפה) עיני, פסיכולוגית חינוכית, בוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית, דוקטורנטית לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר אילן.

Share on facebook

שתפו את הכתבה

למאמרים נוספים

התפילה- המשמעות שמעבר למציאות

להתפלל – זה לראות בתוך המציאות היומיומית את החלום, את מה שמעבר למה שאני רואה. כך בשיר של זלדה: "השמש האירה ענף

משנים כיוון: פונים מהחוץ פנימה

כאשר חינכתי את כיתה א' בשנתי הראשונה כמורה, הייתה זאת תקופה מורכבת בחיי. אחת האחייניות שלי, בת שמונה, הייתה חולה מאוד בסרטן

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן