מנהיגות ורטוריקה

שתפו את הכתבה

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

האם היום מנהיג יכול להוביל מדינה כאשר יש לו קושי בדיבור? האם מנהיג מגמגם יתקבל היום?

סיפור אחד מלפני יותר מחמישים שנה יכול לתת לנו המחשה טובה.

מאי 1967. כוחות צבא מצריים נאספו בהמוניהם ליד גבולה הדרומי של המדינה. רוב הגברים הישראלים הכשירים גויסו למילואים. המשק היה במיתון והחרדה בקרב העם לעצם קיומה של המדינה הייתה גבוהה. מפקדי צה"ל הבכירים דרשו לצאת לפעולת מנע התקפית.

ראש הממשלה לוי אשכול ביקש לא לצאת למלחמה ללא גיבוי בינלאומי. העיתונות לעגה לראש הממשלה – וציירה אותו כפחדן והססן. הציבור, בעקבות התקשורת, אימץ לחלוטין את עמדת הצבא.

ב-28 במאי, בשעות אחר הצהריים, נערכה בתל אביב ישיבת הממשלה. מייד אחריה הגיע ראש הממשלה לוי אשכול לאולפני הרדיו של קול ישראל בתל אביב כדי לשדר בשידור חי נאום לאומה, במטרה לעדכן את אזרחי המדינה בהתרחשויות האחרונות. כל העם חיכה בציפייה ובדריכות לנאום זה. אשכול רצה לנסוך בעם תחושת ביטחון ורוגע, כפי שעשה צ'רצ'יל בבריטניה בנאומו המפורסם ב-1940. אבל במהלך הקראת הנאום שגה אשכול בדבריו, עקב תיקון בכתב יד שנעשה על גבי הנייר שממנו הקריא. הוא גמגם, ודבריו שידרו בלבול במקום ביטחון.

בעקבות הנאום, הדימוי של אשכול נפגע קשות בקרב הציבור, והוא נתפס כמנהיג חלש, הססן, חסר כריזמה וחסר יכולת לקבל החלטות מכריעות ברגעי משבר. הנאום יצר תחושה כבדה שהמדינה נמצאת בסכנה גדולה. למחרת, הוקמה ממשלת אחדות לאומית, משה דיין מונה לשר הביטחון, והניצחון במלחמת ששת הימים נזכר בהיסטוריה כניצחון שלו ולא של לוי אשכול, אף שלוי אשכול הכין את העם ואת הצבא למלחמה.

הקול יכול לחזק או להחליש, לרומם או להשפיל, ובידי מנהיגים ששומעים (וגם רואים, כיום) הוא חיוני. גובה הקול, שטף הדיבור, קצב הדיבור, גיוון הקול ועוצמתו, הצלילות והמבטא הם הכלים הנדרשים היום ממנהיגים בכל העולם, וכנראה גם אצלנו, בשובנו לארץ נחלת אבותינו.

צבי אופיר, מרצה בכיר להקניית כלי-הצלחה בשפת הגוף לנוער, למבוגרים, לארגונים ולחברות, באמצעות הרצאות, סדנאות וקורסים.
zvioph@gmail.com

Share on facebook

שתפו את הכתבה

למאמרים נוספים

התפילה- המשמעות שמעבר למציאות

להתפלל – זה לראות בתוך המציאות היומיומית את החלום, את מה שמעבר למה שאני רואה. כך בשיר של זלדה: "השמש האירה ענף

משנים כיוון: פונים מהחוץ פנימה

כאשר חינכתי את כיתה א' בשנתי הראשונה כמורה, הייתה זאת תקופה מורכבת בחיי. אחת האחייניות שלי, בת שמונה, הייתה חולה מאוד בסרטן

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן