fbpx

אגו לא יודע לחנך

שתפו את הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

כשתלמיד עונה בחוצפה, בפרט אחרי שהשקעתם בו מאמצים גדולים, זה ממש לא נעים. יש ילדים שאתם משקיעים בהם את כל מה שאפשר, ואחרי כל זה אתם שומעים מהם את המשפט "למה לו אתם נותנים הכול ולי אף פעם לא נותנים כלום?" תמיד ייראה להם כאילו הם הכי מסכנים ומקבלים הכי פחות. זה מתסכל ואפילו מביך…

אתם יכולים להיעלב ולהיפגע ולענות בהצטדקות ובכעס, אבל אם אתם רוצים להיות מחנכים מעצימים ועל הדרך להעצים גם אתכם, אתם חייבים להכיר את האגו.

האגו הוא חלק נכבד שנוכח בכל אחד מאיתנו. אם לא נכיר אותו הוא ינהל אותנו, וכשהוא מנהל – העניינים תמיד מסתבכים.

לאגו נורא חשוב שיכירו בו, שידעו שהוא טוב, שיראו שהוא צודק, שיודו לו על המאמצים, שיראו כמה הוא משקיע.

אם נשכיל להרגיע את האגו ולהניח את דעתו שזה בסדר שלא כולם מכירים בכוחו ובטוב ליבו, ושזה בסדר שלא כולם רואים ומבינים כמה הוא צודק, הוא יירגע ויפסיק לנהל אותנו.

או אז, תוכלו להגיב לתלמיד ממקום בוגר וממקום מחנך באמת.

כשאיש חינוך נפגע ולא מודע להיותו פגוע, הוא מסיר את גלימת המחנך וכתרו וחוזר להיות ילד. אולי פיזית נראה שיש מורה ותלמיד במקום, אבל למעשה יש כאן התקוטטות בין שני ילדים…

בואו ניגש לפרקטיקה: כשיש אירוע של חוצפה או התרסה ובא לכם "להתפוצץ" מכעס.

  1. אתם מקשיבים פנימה אליכם, במטרה לזהות את שעובר עליכם, מזהים את האגו ואת נקודת המבט החד צדדית שלו.
  2. מרגיעים את האגו. לא מתעלמים ממנו, אלא מרגישים. ואחר כך מגיבים ממקום של מחנך, של בוגר.

אין אדם ללא אגו, אבל מחנך עם מודעות פנימית לאגו שלו הוא השראה לתלמידים לכל החיים.

 

זיוה מאיר, מנחת הורים, בעלת מיזם 'קהילת ההורים של אמא מאיר'
לפרטים והצטרפות לקהילת ההורים: https://ima-meir.co.il/landing

שיתוף ב facebook

שתפו את הכתבה

למאמרים נוספים

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן